זרקתי את הקודמות. אלה קערות מסונתזות: צליל שנחבט ודועך לאט, עם הרמוניות עשירות ופעימה עדינה, ושקט ביניהן. בסולם פנטטוני, שאין בו חצאי טונים ולכן שום צירוף לא נשמע מתוח.
קודם לבדבלי הקול, כדי לשמוע אם הצליל עצמו מוצא חן בעינייך.
הקערות
רק הרקע
ועכשיו עם הקולשלוש רמות נוכחות. אותו רקע בדיוק, רק חזק יותר או פחות.
1
שקט
בקושי מורגש. מסווה את הרעש בלי שתשימו לב שיש שם משהו.
2
בינוני
נוכח אבל לא מתחרה בקול.
3
ברור
הקערות נשמעות בבירור וחלק מהחוויה.
מה שונה מהקודמות: הרקע הקודם היה צליל אחיד שרץ כל הזמן, וזה מה שהרגיש מעיק. כאן יש חבטה, דעיכה ארוכה, ואז שקט. השקט בין הצלילים הוא חלק מהעניין, והוא גם נותן לקול שלך מקום.
אם עדיין לא מדויק, תגידי לי מה בדיוק מפריע. גבוה מדי, נמוך מדי, צפוף מדי, מתכתי. אני יכול לכוון כל אחד מאלה בנפרד.